באופן אידיאלי, תשתמש בעדשה עם צמצם מרבי של f/2.8 או רחב יותר. כאשר מנסים להשיג כוכבים מדויקים, המטרה היא להכניס כמה שיותר אור (הכוכבים לא כל כך בהירים, אחרי הכל). הדרך להגביר את החשיפה היא לפתוח את הצמצם, להאט את מהירות התריס ולהגדיל את ה-ISO.
איך אני יודע באיזה צמצם להשתמש?
הסיבה לכך היא שהצמצם נמדד במספרי f או עצירות f, שהוא היחס של אורך המוקד של העדשה חלקי קוטר הצמצם האפקטיבי. אז אם אתה לוקח עדשת 200 מ"מ ומחלק אותה בפתח קוטר צמצם של 50 מ"מ, אתה בסופו של דבר עם f-stop של 4, או f/4.
באיזה צמצם עלי לצלם?
אם אתה צריך מהירות תריס מעט יותר מהירה, עבור עם משהו קרוב יותר ל-f/5.6; אם אתה רוצה להיות בטוח שרוב הדברים יהיו בפוקוס, לכו עם משהו קרוב יותר ל-f/11. אם אינך בטוח באיזה צמצם להשתמש, בין f/5.6 ל-f/8 אמור להיות ברירת המחדל שלך.
מתי תשתמש בצמצם נמוך?
צמצם נמוך יותר פירושו שיותר אור חודר למצלמה, וזה טוב יותר עבור תרחישים של תאורה חלשה. בנוסף, פתחים נמוכים יותר יוצרים עומק שדה יפה, מה שהופך את הרקע למטושטש. אתה רוצה להשתמש בצמצם נמוך כאשר אתה רוצה צילום דינמי יותר.
מתי תשתמש בצמצם של 1.4?
אם אתה רחוק מספיק מהנושא שלך, אז השימוש ב-f/1.4 יביא לכך שרוב הנושא שלך יהיה בפוקוס. אם אתהיש מערכת AF עם ביצועים גבוהים (אולי משהו כמו ה-7D), אז סביר יותר שתשמור את נקודת המיקוד בדיוק איפה שאתה מצפה.
