מנזר מימי הביניים היה קהילה סגורה ולעתים מרוחקת של נזירים בראשות אב מנזר שהתנער ממוצרי עולם כדי לחיות חיים פשוטים של תפילה ומסירות. מנזרים נוצריים התפתחו לראשונה במאה ה-4 במצרים וסוריה ועד המאה ה-5 הרעיון התפשט למערב אירופה.
איפה היו נזירים בימי הביניים?
מנזר היה בניין, או מבנים, שבו אנשים חיו ועבדו, והקדישו את זמנם וחייהם לאלוהים. האנשים שחיו במנזר נקראו נזירים. המנזר היה עצמאי, כלומר כל מה שהנזירים היו צריכים סופק על ידי קהילת המנזר.
היכן היה המנזר הראשון באנגליה?
באנגליה, המנזר הראשון נוסד על ידי אוגוסטינוס ב-Canterbury בשנת 598. בעקבותיו הגיעו מנזרים רבים נוספים.
איפה גרים מנזרים?
מנזרים הם מקומות שבהם חיים נזירים. למרות שהמילה "מנזר" משמשת לעתים למקום שבו חיות נזירות, נזירות חיות בדרך כלל במנזר או במנזר. המילה מנזר (מהמילה הסורית/ארמית אבא: אב) משמשת גם למנזר נוצרי או מנזר.
האם מנזרים היו נקיים בימי הביניים?
רוב המנזרים היו בפאתי הערים או באזורים הכפריים, והם שמרו על כללים נוקשים לגבי ניקיון. היו להם מים זורמים טריים, 'כירות' (חדרי רחצה), שטיפה'מחזרים' המחוברים לביוב, מגבות נקיות ואמבטיית חובה ארבע פעמים בשנה.
