ככלל, המילה "היה" משמשת תמיד אחרי "להיות" (בכל אחת מצורותיה, למשל, "יש, " "היה, " " יהיה, " "יש"). לעומת זאת, המילה "הוויה" לעולם אינה משמשת לאחר "להיות". "הוויה" משמשת אחרי "להיות" (בכל אחת מצורותיו, למשל, "אני", "היא", "נמצאת", "היה, "היו"). דוגמאות: הייתי עסוק.
מתי להשתמש קיים והיה?
Been משמש כפועל עזר במשפטים ליצירת משפטים בזמן מושלם. … Been יכול לשמש כפועל בלבד, ואילו להיות יכול לשמש כפועל, שם עצם וגרונד. בעוד שהיה משמש עם יש, יש והיה, להיות משמש עם הוא, אני, הם, היה והיו. אנחנו יכולים להשתמש בהיות עם מילות יחס, אבל אנחנו אף פעם לא משתמשים ב-be.
מה ההבדל בין להיות לבין להיות במשפט?
Being מתייחס להווה או לפעולה מתמשכת, בעוד ש-" been " מתייחס לעבר או למשהו שהתחילבעבר אבל ממשיך אל ההווה.
מה ההבדל בין להיות לבין להיות?
עכשיו, ההבדל העיקרי הוא שההוויה היא חלק ההווה (כל חלקי ההווה מסתיימים ב-"–ing", כמו שחייה, ריצה, למידה). מצד שני, been הוא חלק העבר (חלק מחלקי העבר מסתיימים ב-"–ed", כמו למד, למד; אחרים הם לא סדירים כמו, לרוץ, לשחות,כתוב, מדובר).
האם נעשה נכון?
אם אתה נכנס לדיון בנושא, יכול בקלות להתברר ש"היו" שגוי לחלוטין ו-"היו" הוא נכון לחלוטין.
