רמזים עוזרים לך לבנות ולתחזק ארכיטקטורה נקייה יותר. פעולת הכתיבה של רמזים על סוג מאלצת אותך לחשוב על הסוגים בתוכנית שלך. אמנם האופי הדינמי של פייתון הוא אחד הנכסים הגדולים שלו, אבל להיות מודע להסתמך על הקלדת ברווז, שיטות עומס יתר או מספר סוגי החזרות זה דבר טוב.
מה הטעם ברמז מסוג Python?
רמז לסוג הוא פתרון רשמי לציון סטטי של סוג הערך בקוד Python. זה צוין ב-PEP 484 והוצג ב-Python 3.5. תחביר השם: str מציין שהארגומנט שם צריך להיות מסוג str. התחביר -> מציין שפונקציית הברכה תחזיר מחרוזת.
איך כותבים רמזים ב-Python?
כך תוכל להוסיף רמזים להקלטות לפונקציה שלנו:
- הוסף נקודתיים וסוג נתונים אחרי כל פרמטר של פונקציה.
- הוסף חץ (->) וסוג נתונים אחרי הפונקציה כדי לציין את סוג נתוני ההחזר.
באיזה סוג של Python עלי להשתמש?
בעבר, היה קצת ויכוח בקהילת המקודדים על איזו גרסת Python הכי כדאי ללמוד: Python 2 לעומת Python 3 (או, ספציפית, Python 2.7 לעומת 3.5). עכשיו, ב-2018, זה יותר פשוט: Python 3 הוא המנצח המובהק עבור לומדים חדשים או אלה שרוצים לעדכן את כישוריהם.
מהם רמזים ב-Python?
בקיצור: רמז לסוג הוא פשוטו כמשמעו המשמעות של המילים. אתה רומז על סוגהאובייקט/ים שבהם אתה משתמש. בשל האופי הדינמי של פייתון, קשה במיוחד להסיק או לבדוק את סוג האובייקט שבו נעשה שימוש.
